כמה ימים לפני מותה של אמא, רונית הכתיבה לי את המשפט הבא: " אנא מיצאי את האור והוא יקחך אל האור היודע והיתה דרכך צרורה בצרור החיים של אהבה זו". היא סיפרה לי איך באה בבוקר ושמעה את נדב שר לאמא, שר לה מהנשמה, שר לה את שיר החיים והתקווה והתחינה והאהבה שלו אליה ואיך היא ראתה אותם מוקפים במעגל של אור גדול. היא הצטרפה אליהם והעבירה הילינג לשניהם ואיתם.
יום אחרי שהתפרקתי רציתי לנסוע למיה להיתמך ולהתחזק. לא יכולתי לנהוג. הייתי ממש לא מרוכזת. ביקשתי מחמוטל שתסיע אותי כל הדרך לפרדס חנה, בשישי בצהריים והיא מיד הסכימה. יש מצבים שבהם אנשים מתגלים במלוא היופי והנדיבות שבהם.
אני חושבת שלאמא היה קשה לבקש עזרה. היא יכלה להתרגז כשלא התנהגנו כפי שציפתה, אך לא היה את המקום הפשוט של לבוא ולומר מה היא צריכה. היה בה משהו שלא עשה הנחות, לא לעצמה ולא לאחרים. כשחלתה, השכבה הזו הוסרה ברגע. היא הניחה לנו לעשות בשבילה. האחות בקיבוץ אמרה לי לא לוותר לה, לדרוש שתעשה כמה שיותר לבד, כדי לחזור כמה שיותר מהר לעצמאות ותפקוד. אני הרגשתי אחרת. היה בי מקום ששמח לראות שסוף סוף אמא יושבת ונחה, מסכימה לאחרים לעשות למענה, לא מנסה לשלוט או להכתיב את סדר הדברים. הרפיה שרק במצב הזה יכלה להגיע.
מיה דיברה איתי על כך שאני עוברת פרידה כפולה- פעם מדמותה של אמא שלי כפי שהיתה עד המחלה ופעם מאמא שלי כפי שהיא עכשיו, בדרכה אל מותה. כשהעבירה לי הילינג פרץ ממני בכי מטלטל. התקפלתי על הצד והרגשתי איך עובר בי כאב נורא. אחר כך כשנרגעתי דיברנו על כך שזה הזמן להביא חמלה אל הסיטואציה. לדעת שהנשמה של אמא עשתה את הבחירה הזו מהמקום הכי גבוה שלה ולכבד אותה.
יום אחרי שהתפרקתי רציתי לנסוע למיה להיתמך ולהתחזק. לא יכולתי לנהוג. הייתי ממש לא מרוכזת. ביקשתי מחמוטל שתסיע אותי כל הדרך לפרדס חנה, בשישי בצהריים והיא מיד הסכימה. יש מצבים שבהם אנשים מתגלים במלוא היופי והנדיבות שבהם.
אני חושבת שלאמא היה קשה לבקש עזרה. היא יכלה להתרגז כשלא התנהגנו כפי שציפתה, אך לא היה את המקום הפשוט של לבוא ולומר מה היא צריכה. היה בה משהו שלא עשה הנחות, לא לעצמה ולא לאחרים. כשחלתה, השכבה הזו הוסרה ברגע. היא הניחה לנו לעשות בשבילה. האחות בקיבוץ אמרה לי לא לוותר לה, לדרוש שתעשה כמה שיותר לבד, כדי לחזור כמה שיותר מהר לעצמאות ותפקוד. אני הרגשתי אחרת. היה בי מקום ששמח לראות שסוף סוף אמא יושבת ונחה, מסכימה לאחרים לעשות למענה, לא מנסה לשלוט או להכתיב את סדר הדברים. הרפיה שרק במצב הזה יכלה להגיע.
מיה דיברה איתי על כך שאני עוברת פרידה כפולה- פעם מדמותה של אמא שלי כפי שהיתה עד המחלה ופעם מאמא שלי כפי שהיא עכשיו, בדרכה אל מותה. כשהעבירה לי הילינג פרץ ממני בכי מטלטל. התקפלתי על הצד והרגשתי איך עובר בי כאב נורא. אחר כך כשנרגעתי דיברנו על כך שזה הזמן להביא חמלה אל הסיטואציה. לדעת שהנשמה של אמא עשתה את הבחירה הזו מהמקום הכי גבוה שלה ולכבד אותה.
כמה מדהים יערה... גם המילים שלך כל כך ברורות ואוהבות וכואבות,,, כבר התחלתי לבכות כשדיברת על העזרה מחמותל ואחרים,,, וגם הוידאו מדהימה. למרות שיצא לי רק מעט להכיר את מיכל, הרגשתי את הכוח שלה החיובית, העוצמה, היופי שלה באיך שהיא מתיחסת לסביבה שלה - לאנשים סביבה. ואת זה הדגמת מאד יפה בוידאו. תודה לבכי שאיפשרת לי. ליכולת שלך להתחבר לעצב על אבדן של אדם כל כך יקר בחייך. חיבוקים רבים ממני. אודרי
השבמחק