אמא שלי

אמא, מיכל, מיכלי. על הקבר כתוב מיכלי מורג-ברקן. אמא נפטרה שלושה ימים לפני יום ההולדת ה58 שלה ושל פנינה, אחותה התאומה. בשנים האחרונות היא עבדה כמנהלת מערכת החינוך בקיבוץ,  עבודה עם המון אחריות והמון עומס. כמה חודשים לפני שחלתה, נערכה ביקורת של מבקר חיצוני והיא קיבלה הרבה שבחים על האופן בו ניהלה את המערכת והצעידה אותה קדימה. אני חושבת שאמא היתה מאוד גאה בעבודתה ובמקומות אליהם הביאה את המערכת כולה. אני יודעת שפעמים רבות היה מאוד לא פשוט. לא פעם נאלצה להתמודד עם הורים כועסים ופעם אחת כמעט והתפטרה בנחישותה להגן ולגבות עובדת שההורים דרשו לפטר.
פנינה אומרת שלא פלא שהיא נפטרה בגיל צעיר, היא הרי חיה והספיקה בשביל חמישה אנשים.
מילים שעולות לי בהקשר של אמא: יושר, חוכמה, נדיבות, פשטות, אהבה, תמיכה, איכפתיות, דאגה. אשה שתמיד חם לה, ששואלת מיליון שאלות, לפעמים מוציאה אותי מדעתי, תמיד בעדי. לא יודעת לשבת בשקט. צריכה את הקפה שלה רותח ועכשיו. מטיילת, מתפעלת מהטבע. אמא שכל יומולדת מכינה שולחן ליד המיטה עם עוגה מיוחדת והפתעות קטנות. אמא שיודעת מה שלומי רק לפי טון הקול שלי. אמא שרוצה כפכפים כמו שלי ולדעת מה עשיתי ואיפה הייתי. אמא שמדברת איתי כל יום בטלפון והיו זמנים שזה הכביד, אבל בשנים האחרונות זה היה בשמחה וכיף הדדיים. אמא שבאה לטייל איתי בנפאל, שקיבלה אותי עם כל בחירה שעשיתי.
אשה אוהבת ואהובה, דואגת תמיד לכולם, עד שפתאום כולנו התחלנו לדאוג לה.