חלמתי שאמא נוסעת פתאום לפורטוגל ומנתקת קשר. לא מתקשרת ולא מספרת למה ומה קורה. אני כועסת עליה עד שמבינה, בתוך החלום, שלא יכול להיות שהיא נסעה, כי היא בעצם מתה לפני שמונה חודשים.
כבר זמן מה לא חשתי כעס. כבר זמן מה לא חלמתי על אמא.
אתמול אבא סיפר לי לראשונה את הזוית שלו על הפרידה שלהם. היה שם הרבה כאב בסיפור וגם כעס וחוסר יכולת לדבר על רגשות. יכול להיות שזה העלה את הכעס אצלי מחדש. הפעם לא מפנה אותו כלפי הסביבה. מבינה שאני כועסת על אמא שעזבה אותי כאן.
שמונה חודשים אחרי, אני מרגישה שהכל השתנה. אני מרגישה שהתבגרתי מאוד. אני מרגישה יותר חזקה. אני יודעת שגם כשאני מתפרקת, אני אחר כך נאספת מחדש.
אני פוחדת עכשיו, כשעוד אשה יקרה ואהובה הודיעה לנו על מחלתה שאין לי הכוחות לעמוד בזה. וגם יודעת שאעמוד בזה ואהיה שם ואעזור במה שצריך.
זה כואב אחרת אחרי שמונה חודשים, אני מתגעגעת מאוד בתוך היומיום, לקול שלה, לשיחות הטלפון.
אני בוכה פחות. אני עושה יותר דברים של החיים. אני תוהה הרבה על החיים האלה. מה הם מזמנים לנו. כמה כוחות צריך בכדי לעבור אותם בראש מורם. כמה תקוות וחרטות יש בסיפור של כל אחד מאיתנו.
כבר זמן מה לא חשתי כעס. כבר זמן מה לא חלמתי על אמא.
אתמול אבא סיפר לי לראשונה את הזוית שלו על הפרידה שלהם. היה שם הרבה כאב בסיפור וגם כעס וחוסר יכולת לדבר על רגשות. יכול להיות שזה העלה את הכעס אצלי מחדש. הפעם לא מפנה אותו כלפי הסביבה. מבינה שאני כועסת על אמא שעזבה אותי כאן.
שמונה חודשים אחרי, אני מרגישה שהכל השתנה. אני מרגישה שהתבגרתי מאוד. אני מרגישה יותר חזקה. אני יודעת שגם כשאני מתפרקת, אני אחר כך נאספת מחדש.
אני פוחדת עכשיו, כשעוד אשה יקרה ואהובה הודיעה לנו על מחלתה שאין לי הכוחות לעמוד בזה. וגם יודעת שאעמוד בזה ואהיה שם ואעזור במה שצריך.
זה כואב אחרת אחרי שמונה חודשים, אני מתגעגעת מאוד בתוך היומיום, לקול שלה, לשיחות הטלפון.
אני בוכה פחות. אני עושה יותר דברים של החיים. אני תוהה הרבה על החיים האלה. מה הם מזמנים לנו. כמה כוחות צריך בכדי לעבור אותם בראש מורם. כמה תקוות וחרטות יש בסיפור של כל אחד מאיתנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה